כט בטבת תשע”ט 2.1.2019
מדי שנה מציגים את בית הספר בפני תלמידות כיתה ו’ והוריהן, כדי לגייס מחזור חדש. התהליך מורכב, במיוחד בירושלים, ועוד ארחיב בנושא זה. ה”עונה” נפתחת בערב הסברה שפתוח לכול. מדי שנה הצגתי את החזון.
נאום ערב היכרות האחרון שלי כמנהלת אוולינה-תהילה מכיל בתוכו שנים רבות של דיאלוג עם הציבור הירושלמי:
אני רוצה לספר לכם מדוע אני עושה מה שאני עושה, כבר הרבה מאוד שנים, בשתי יבשות: בתחילה בשלושה מבתי הספר הטובים ביותר שיש: פלך בעידן של אליס שלוי, ישיבת רמ"ז בניו יורק (שאני גם בוגרת שלה וגם ניהלתי אותה), וישיבת מקור חיים של הרב עדין שטיינזלץ, וכיום — כאן. מאז 1999 אני נמצאת פה, באוולינה דה רוטשילד ובבית הספר תהילה שייסדתי, ובשמונה השנים האחרונות בבית ספר שש-שנתי, שהוא איחוד של אוולינה ותהילה.
מדוע אני מדברת עד בלי די עם בנות בגילאים 12-18, ופותחת את דלתי למורות ולאנשי חינוך — ולא רק לאלה שעובדים אתי, אלא גם לאנשי חינוך מהאוניברסיטאות והמכללות, לפרחי ניהול, למחנכים מחו"ל שבאים לבקר, ועוד ועוד?
מדוע אני קמה מדי בקר ב-6:15 ומסתובבת כאן, בבית ספר, עד 18:15 בערב, ואז חוזרת הביתה וקוראת על חדשות וחידושים בחינוך?
אני עושה זאת, ואמשיך לעשות זאת, מפני שאני מאמינה שבית הספר הוא קו החזית של החינוך, והזירה שבה אפשר להשפיע בצורה העמוקה והטובה ביותר על הנוער. אני מאמינה שאם המפעל הנקרא בית ספר — שאצלנו הוא לא מפעל אלא קהילה — בנוי נכון ומנוהל כראוי, נוכל לבנות מתוכו חברה חדשה לעם ישראל, הן במדינת ישראל והן ביהדות התפוצות.
סיבה נוספת שבגללה אני ממשיכה בעשייה ובשליחות האלו היא שכאן, באוולינה-תהילה, זכיתי לשותפים ושותפות, הורים ומורים, המבקשים לפתח חזון מיוחד: חזון של הוויה דתית שפויה ונטולת כפייה, המבוססת על לימוד מעמיק של טקסטים, מתוך מחויבות לקיום ההלכה בצד פתיחות לעולם המודרני, במציאות המשתנה מהר יותר ממה שאפשר היה לדמיין אי פעם.
אני קמה בבקר כדי להגיע לכאן, ולא לקרן מנדל ולא לאוניברסיטה, מפני שאני מאמינה שבית ספר המאחד בנות מרקעים שונים ומעדות שונות, שלא מסנן ולא מבדל אלא חוגג את השוני בפסיפס צבעוני ביותר, הוא המודל הנכון לדור הזה ולעיר ירושלים.
אני מאמינה שאפשר לנתק את החברתי מהלימודי, כלומר: כל בת זכאית לא להישפט על סמך ציונים שהשיגה או לא השיגה עד אמצע כיתה ו', אלא להתקדם בלימודים מהמקום שבו היא נמצאת כרגע ולהתפתח משם.
במהלך שש השנים הקרובות נבנה תוכנית לימודים ופדגוגיה נכונה עבור כל תלמידה בנפרד. פעילויות החינוך החברתי-הדתי-הרגשי יהיו פתוחות עבורה תמיד, בלי קשר למצבה הלימודי. במקביל לכך המצב החברתי-דתי-רגשי שלה, שבוודאי ישתנה הרבה מאוד פעמים במהלך שש שנים אלה, לא ישפיע על ההזדמנויות שייפתחו בפניה.
כיצד אנו מגשימים חזון זה בבית הספר אוולינה-תהילה?
בראש ובראשונה בעזרת צוות הוראה יוצא דופן, שבו כל המורות מזדהות עם החזון ואינן נרתעות מהעבודה הסיזיפית שחזון זה, והגיוון החברתי של התלמידות, דורשים מהן. הצוות מובל על-ידי מורות המקבלות על עצמן תפקידים ואחריות ומבקשות הזדמנויות להתקדם. כולן לומדות ומתחדשות כל הזמן. הן חושבות לעומק על כל תוכנית המוצעת להן, ובוחנות חידושים וחדשנות בעיניים ביקורתיות ומסורתיות בעת ובעונה אחת. המחנכות המסורות, שדוחפות ומאתגרות אותי, מביאות אתן יצירתיות ואכפתיות שלא ראיתי בשום מקום אחר. הן המפתח להיכרות היסודית והמעמיקה שלנו עם כל תלמידה ותלמידה, היכרות שהיא חיונית כדי לבנות לכל אחת מסלול התקדמות אישי. צוות ההוראה נתמך על-ידי צוות מינהלי מסור ומיומן, המורכב מנשים הרואות את עצמן ואת עבודתן כחלק מהתשתית החינוכית, ולא רק כתשתית אדמיניסטרטיבית.
על רווחת התלמידות והמורות מופקדות יועצות מוכשרות, רכזת פדגוגית-ארגונית הידועה ברמתה הגבוהה, מורת שילוב, מדריכת תפקוד לימודי, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית, סייעות, והרבה תמיכה ממשרד החינוך וממנח"י.
מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד זהירה, ולא מבטיחה דבר אם אינני בטוחה שאוכל לקיימו.
אבל אני כן מבטיחה לכם ארבעה דברים:
- בתכם תקבל יחס אישי החל מהיום הראשון, ובעצם אפילו לפני היום הראשון, מפני שתהליך הקבלה שלנו הוא אישי, ואנחנו נכיר אותה, את חלומותיה, ואת רצונותיה ותשוקותיה.
- אם בתכם תגיע אלינו כתלמידה, היא תסיים עם תעודת בגרות מלאה שתכניס אותה לאוניברסיטה ותאפשר לה ללמוד ולפתח קריירה במגוון עשיר של מקצועות.
- נשמור על אווירה דתית/רוחנית שפויה, פתוחה ומחויבת להלכה, ו"נזרום" עם התלמידה בתהפוכות תקופת ההתבגרות בלי להרחיק או לנכר אותה מהעולם הדתי.
- נעמיד בפניה דמויות לחיקוי (מודלינג) המייצגות את המגוון הקיים בעולם הדתי, ולא רק קבוצה אחת, ואשר ישמחו לאתגר אותה ולהיות מאותגרות על ידה.
זאת ההבטחה וזאת ההזמנה להצטרף אלינו ולבנות אתנו קהילה.
